שינוי מסגרת השיחה על אינטליגנציה מלאכותית

מכתב עדכני שחתמו עליו יותר מ-200 אמני מוזיקה קורא ל'מפתחים של אינטליגנציה מלאכותית, חברות טכנולוגיה, פלטפורמות ושירותי מוזיקה דיגיטלית' להפסיק את השימוש באינטליגנציה מלאכותית (AI) כדי לפגוע בזכויות ובערך של אמנים אנושיים.' המכתב מאשר ש'כשמשתמשים בה באחריות, לאינטליגנציה מלאכותית יש פוטנציאל עצום לקידום היצירתיות האנושית,' אך הוא טוען ששימושים חסרי אחריות מהווים 'איומים עצומים על היכולת שלנו להגן על הפרטיות, על זהויותינו, על המוזיקה שלנו ועל אמצעי הקיום שלנו.' אינטליגנציה מלאכותית, במילים אחרות, תערער את הסדר הקיים.

המכתב מייצג את סוגי ההתנגדויות שאנחנו מתמודדים איתן באופן עקבי כאשר אנחנו מתבוננים על ההשלכות השליליות של אינטליגנציה מלאכותית. הוא עוסק בבעיות של כלכלה, זהות, פרטיות וירידת 'ערכים' (למשל, היצירתיות האנושית המובע דרך מוזיקה). בנוסף לכך שמדובר בזכויות רבות מאיתנו לגבי אינטליגנציה מלאכותית בתחומים שונים, המכתב מדגיש חסרון בדרך בה אנחנו חושבים על אינטליגנציה מלאכותית. במיוחד, זיהוי של שימושים 'אחראיים' ו'חסרי אחריות' באינטליגנציה מלאכותית הוא לא מועיל כי זה מסתיר מערכת מסוימת של פשרות שאנחנו עושים גם כאשר השימוש שלנו באינטליגנציה מלאכותית הוא 'אחראי'.

אינטליגנציה מלאכותית תשנה את העולם. כפי שהיא עושה זאת, יהיו לה השפעות שונות על כולנו. אינטליגנציה מלאכותית תהפוך כמה 'נורמליים' חדשים שעלינו להתאים את עצמנו אליהם. כאשר אנחנו מגדירים שימושים מסוימים של אינטליגנציה מלאכותית ככאלה שאין להם אחריות, אנחנו נוטים להתעלם מהשימושים האחראיים של אינטליגנציה מלאכותית שיש להם השלכות שליליות עבור מגוון חברי האוכלוסייה. במקום להתייחס לשימושים 'אחראיים' ו'חסרי אחריות' של אינטליגנציה מלאכותית, עלינו להחליט למה אנחנו לא מוכנים לוותר בלי קשר לתועלות שאינטליגנציה מלאכותית מבטיחה להעניק לחלק או לרובינו. התועלות של אינטליגנציה מלאכותית מפתות, אך כל שינוי כרוך בהפסד. עלינו לשקול ברצינות את ההפסד הזה.

בעוד שאנחנו לעיתים קרובות חושבים על טכנולוגיה כאמצעי להתקדמות, ללא הבנה יציבה של מה זה אומר להיות אנושי, אנחנו לא יכולים להיות בטוחים אם אנחנו מתקדמים קדימה או לאחור ... רק שאנחנו נעים. התקדמות לא יכולה להיות פשוט אומרת שיש לנו מכשיר חדש עם סט מסוים של תועלות. זה גם חייב לכלול הסדר של חיינו האישיים והקולקטיביים כדי להעדיף רעיונות כמו יצירתיות אנושית (או ביטויים מסוימים שלה), לא משנה עד כמה קשה להגדיר זאת, מכיוון שאנחנו מכירים בהם כחשובים לאנושיות שלנו. אז, מדוע אנחנו עשויים להחליט שחשובה לנו יצירתיות אנושית?

ראשית, אנחנו עשויים להגיע למסקנה שהאנשים אינם פשוט צרכנים. הקשרים שלנו אינם רק טרנזקציוניים אלא גם סיפוריים. במידה מסוימת, אנחנו מפתחים קשר עם אלו שעושים את המוזיקה, האומנות והספרות שאנחנו נהנים מהם. מוזיקה, אומנות וספרות הם ביטויים של אלו שמייצרים אותם. ובכך, אנחנו נתקלים באדם אחר דרך העבודה שהם מייצרים. אנחנו נכנסים לדיאלוג מעניין המכיר אותנו עם אנשים אחרים שלקחו את הזמן להקליט את מחשבותיהם דרך מילים, פרוזה, תמונות ועוד מדיה. למרות שזה אפשרי ליהנות משיר, ציור או ספר ללא הקשר הזה, אנחנו יכולים גם להצביע על מספר מקרים שבהם לדעת משהו על האמן או המחבר או ההקשר שבו נוצרה האומנות מגביר את הערכתנו לה. המוצר הסופי חשוב, אך המאמץ האנושי והסיפור שמאחורי המוצר לעיתים קרובות מחברים אותנו אליו בצורה אינטימית יותר (כפי שכל הורה שתלה את ציורו של ילדו על המקרר יבין אינטואיטיבית).

שנית, אנחנו עשויים להגיע לכמה אמונות לגבי איזה סוג מאמץ אנחנו מעריכים ולמה. כאדם שעשה הרבה אומנות בבית ספר תיכון ועשה הרבה כתיבה מאז, אני נוטה להאמין שהמאמץ המעורב בתחומים יצירתיים כאלה הוא בעל ערך בפני עצמו. האם אינטליגנציה מלאכותית יכולה לייצר אומנות וספרות באיכות דומה לשל בני אדם? אם זה לא יכול עכשיו, אני מניח שזה יוכל לעשות את זה בעתיד. עם זאת, המוצר לא הוא הנושא. במקום זאת, הנושא (או אולי התזה) הוא שהמאמץ ... האנרגיות שאנו משקעים, הנפשות שאנו מנסים, והקשיים שאנחנו סובלים ... מעצבים אותנו לאנשים מסוימים שחיים ללא המאמץ הזה לא יכולים. ה'מוצר' שאינטליגנציה מלאכותית לא יכולה לחקות איננו האומנות, הספרות או המילים, אלא האופי האנושי שמוכר על ידי הצלחות וכישלונות בזמן שאנו משתתפים במגוון ההשקפות היצירתיות שלנו.

לבסוף, אנחנו עשויים לגלות שרדיפת הרצונות והנכסים שלנו דרך טכנולוגיות דיגיטליות לא יצרה מצב בו אנחנו הגרסה הטובה ביותר של עצמנו. האם אנחנו יכולים באמת לומר שעיתונאות בעידן הדיגיטלי היא העיתונאות שאנחנו רוצים? האם אנחנו יכולים באמת לומר שהמדיה החברתית עודדה אותנו להיות סוג האנשים שתמיד רצינו להיות? האם אנחנו חושבים שאנחנו יכולים לעבור מהמצב הנוכחי שלנו למצב יותר רצוי על ידי חיצת יותר מעצמנו לטכנולוגיה? האם אנחנו צריכים לחדש מחדש את הרצונות והנכסים שלנו כך שה'זנב' הטכנולוגי לא יזיז את ה'כלב' האנושי? סוגי השאלות הללו מכוונות אותנו חזרה למשהו הרבה יותר מכריע מאשר השימוש 'האחראי' ו'החסר אחריות' של טכנולוגיה. הם מעודדים אותנו לשאול האם המטרות והשאיפות שלנו הובילו אותנו למקום הלא נכון. אם כן, הם גם מדגישים לנו לשקול היכן אנחנו רוצים להיות וכיצד אנחנו מתכוונים להגיע לשם.

ממשלת אינטליגנציה מלאכותית היא, לכל הפחות, צעד חלקי כי היא מניחה שאינטליגנציה מלאכותית היא בלתי נמנע. אינטליגנציה מלאכותית (ואי טכנולוגיות אחרות) צריכות להיות נגישות לשיח כי הטכנולוגיה לא צריכה לקבוע מי אנחנו כבני אדם. עלינו לשקול מה אנחנו לא מוכנים לוותר עליו לאינטליגנציה מלאכותית ולמה. היצירתיות האנושית והמאמצים המיוחדים המתקשרים ליצירתה אינם זניחים. זה לא ברור בכלל שהחלפת היצירתיות האנושית ביצירתיות אינטליגנציה מלאכותית תהיה מועילה. כדי לטעון שאינטליגנציה מלאכותית תהיה 'רווח נקי' לחברה, עלינו לעשות יותר מאשר לזהות את היתרונות שלה. אנו חייבים גם לקחת בחשבון את ההפסדים שעלולים להפחית את השגשוג האנושי.